בעשור האחרון, היחסים בין סין לארצות הברית הפכו לציר המרכזי המעצב את הכלכלה העולמית והסדר הגיאופוליטי. שתי המעצמות, המייצגות יחד יותר מ-40% מהתוצר העולמי, נמצאות במאבק מתמשך על השפעה גלובלית, עליונות טכנולוגית ויתרון אסטרטגי. מאמר זה בוחן את הדינמיקה המורכבת של היחסים הללו ואת השפעתם על הסחר העולמי והתפתחות הטכנולוגיה.
המאבק על הגמוניה כלכלית: רקע היסטורי
היחסים הכלכליים בין סין לארצות הברית עברו תמורות משמעותיות מאז תחילת הרפורמות הכלכליות בסין בשנת 1978. מה שהחל כיחסים א-סימטריים, עם ארה"ב כמעצמה דומיננטית וסין כשחקנית שולית, התפתח למערכת יחסים של תלות הדדית מורכבת. קשרי סחר בין סין לארה"ב התרחבו באופן דרמטי, כאשר היקף הסחר ההדדי גדל מפחות מ-100 מיליארד דולר בשנת 2000 ליותר מ-650 מיליארד דולר בשנת 2021.
עם זאת, מאז נשיאותו של דונלד טראמפ, ובהמשך גם תחת ממשל ביידן, היחסים נכנסו לעידן חדש של תחרות אסטרטגית. מלחמת הסחר שהחלה ב-2018 סימנה מפנה משמעותי ביחסים הכלכליים בין המדינות, עם הטלת מכסים הדדיים על סחורות בשווי מאות מיליארדי דולרים.
מאבק הטכנולוגיה: קרב על העתיד
הזירה המשמעותית ביותר בתחרות בין בייג'ינג לוושינגטון היא הטכנולוגיה. שתי המעצמות מבינות כי שליטה בטכנולוגיות המתקדמות של המאה ה-21 – בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, תקשורת 5G, וטכנולוגיות סמיקונדקטור – תקבע את מאזן הכוח הגלובלי לעשורים הבאים.
ארה"ב הגבילה את הגישה של חברות סיניות לטכנולוגיות אמריקאיות מתקדמות, במיוחד בתחום המוליכים למחצה. בשנת 2022, הממשל האמריקאי הטיל סדרה של הגבלות חסרות תקדים שנועדו לעכב את התפתחות תעשיית השבבים הסינית, כולל איסור על מכירת ציוד מתקדם לייצור שבבים וטכנולוגיות עיבוד מתקדמות.
סין, מצדה, האיצה את מאמציה להשיג עצמאות טכנולוגית. יוזמת "תוצרת סין 2025" ותוכניות החומש האחרונות מדגישות את הצורך בפיתוח יכולות מקומיות בתחומים קריטיים כמו מוליכים למחצה, בינה מלאכותית וביוטכנולוגיה.
השפעות על שרשראות אספקה גלובליות
המתיחות הגיאופוליטית בין סין לארה"ב הובילה לשינויים מבניים בשרשראות האספקה הגלובליות. חברות רב-לאומיות מיישמות אסטרטגיות של "China+1" או "הפחתת סיכונים" (de-risking), תוך הקמת מתקני ייצור אלטרנטיביים במדינות כמו וייטנאם, הודו ומקסיקו.
מגמה זו הואצה בעקבות משבר הקורונה, שחשף את הפגיעות של שרשראות אספקה גלובליות ריכוזיות. ממשלות ברחבי העולם, במיוחד בארה"ב ובאירופה, מפעילות כעת תוכניות נרחבות לעידוד ייצור מקומי בתעשיות אסטרטגיות, כפי שמדגים חוק השבבים והמדע האמריקאי (CHIPS and Science Act) שהוקצו לו יותר מ-52 מיליארד דולר.
השלכות על הכלכלה העולמית
הפיצול המתפתח בין הכלכלות האמריקאית והסינית, המכונה לעתים "דה-קפלינג" או "דה-גלובליזציה", טומן בחובו סיכונים משמעותיים לכלכלה העולמית. מחקרים של קרן המטבע הבינלאומית מעריכים כי פיצול מלא של הכלכלה העולמית לגושים נפרדים עלול להפחית את התמ"ג העולמי בכ-7% בטווח הארוך, סכום השווה לכלכלות של צרפת ובריטניה יחד.
עם זאת, ישנן גם הזדמנויות בתרחיש זה. מדינות "גשר" כמו סינגפור, אוסטרליה וישראל יכולות למצוא עצמן בעמדה אסטרטגית, עם יכולת לתמרן בין הגושים הכלכליים המתפתחים ולהציע שירותים ייחודיים לשני הצדדים.
העתיד: תחרות או שיתוף פעולה?
למרות המתיחות הגוברת, סין וארה"ב נותרו תלויות זו בזו בתחומים רבים. הסחר ההדדי ממשיך להיות משמעותי, והאתגרים הגלובליים כמו שינויי האקלים מחייבים שיתוף פעולה בין המעצמות. השאלה המרכזית היא האם המדינות יצליחו לפתח מודל של "תחרות אחראית", המאפשר תחרות בתחומים מסוימים לצד שיתוף פעולה באחרים.
מומחים רבים מעריכים כי הדינמיקה של היחסים בין בייג'ינג לוושינגטון תמשיך להיות הציר המרכזי המעצב את הסדר הכלכלי והגיאופוליטי העולמי בעשורים הקרובים. עסקים, משקיעים וקובעי מדיניות יצטרכו להסתגל למציאות חדשה זו, המאופיינת בחוסר ודאות גיאופוליטית גוברת והתגברות השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים בהחלטות כלכליות.
בעולם שבו הגבולות בין כלכלה, טכנולוגיה וביטחון לאומי הופכים מטושטשים יותר, הבנת הדינמיקה המורכבת של היחסים בין בייג'ינג לניו יורק הופכת לכלי חיוני עבור כל מי שפועל בזירה הגלובלית.
